דיו אדם
ספר שיריה זה של חביבה פדיה מהווה מהפך של יחסי הגלוי והסמוי ברובדי שירתה.מבע השירים העז,הישיר והמדויק של הקונקרטי בנוף,באורבניזם ובעולם,מפנה מבט אל הנפשי הפוליטי והחברתי,בנועו מן ההתרסה אל השירה הלירית.אם בספרי שיריה הקודמים "מתיבה סתומה" ו"מוצא הנפש",היה הקורקטי מוטמע כגרעין סמוי,לעיתים קשה לאיתור,והדחף המטאפיזי היה הדחף הגלוי והמארגן את השדה הלשוני-עתה היחסים הפוכים: המטאפיזי היה הנטמע והדחף אל העולם פורץ. במקביל לתנועה החזקה בין הקונקרטי ובין המטאפיזי נמתחת גם תנועה בין שני ערים,ירושלים ובאר שבע,ובמובן מסוים היא מהווה בת קול נוספת של התנועה מן השירה אל הפרוזה,המאפיינת גם את ספרה הקודם "בעין החתול".
הוצאה: הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה: 2009
מס׳ עמודים: 102
