בביקורי ברג’יסטאן הסתובבתי במספר ערים וביניהן פושקר שלפי המסורת ההינדית קשורה באל הבורא ברהמה והאגם שם מקודש. על האגם הזה עוד יסופר

סביב לעיר חונים באהלי קש ובפחונים קבוצת מוזיקאים

הודו היא ארץ של מעמדות מוגדרים (=קאסטות). יש קשר הדוק בתפיסה ההינדית בין מעמד משלח יד, מיקום בציר הזמן המקום והגורל ובין יעוד

בעולם שהוא לכאורה מודרני פוסט מודרני ודמוקרטי אין מעמדות כביכול אולם המידור נשמר מכוח ההבדלים הכלכליים בעוד שהיעוד נעלם וכך חלק מבני הקאסטות לא רק שלא נהיה להם יותר קל אלא עבודתם ועינויים מחמירים, משום שהם מאבדים את מקומם בסדר הקוסמי החברתי והמדיני, מנותקים מרגש השליחות מהגדרת היעוד והמקצוע ובו זמנית תחומים במעמד כלכלי נמוך

סיפרתי על בני הקאסטה של הדייגים בנפאל שנאלצו לרדת לואדי של הנהר ממנו היו דגים דגים ולהפוך לעבדים לבעל בית אכזר בליבון לבנים

עכשו אני מספרת על קאסטה אחרת בני הבוהפה מפושקר שברג’יסטן יעודם מאלפי שנים היה לשמר שירים הקשורים במחזור החיים של בני הדת ההינדית שירים הקשורים בריטואלים ובסיפורי חיים

הבנים למדו להתקין את כלי הנגינה הראמנאטה, וכן לנגן או לשיר אם ביכולתם, וכל הבנות למדו לשיר

צילמתי והסרטתי חלק מחבורת המוזיקאים האלה שכמה חודשים בשנה הם מתחבאים מתחת ליריעות נילון בבקתות הקש תחת כובד המונסונים

אחד מהם אף סיפר לי שרוצים לעקור את כולם מן המקום בשל בניית תחנת רכבת

עד לפני כעשרים שנה עוד ניגנו בחתונות והרוייחו יותר בכבוד אולם עם כניסת הטכנולוגיה ודחיקת המדינה אותם, אי ההבנה שיעודם הוא שימור הרוח של ההינדואיזם במוזיקה, הם מסתובבים גאים ואצילים ושכרם הוא ממש פרוטות כקבצנים המתחננים יום יום לפרנסת בני ביתם

שני בני קאסטות שאיבדו יעוד והפכו לעבדים

———————————————————

פושקר רג’יסטאן בעקבות שיטוטים עם בני הקאסטה של המוזיקאים הגרים באהלים ופחונים מחוץ לעיר

בשוק פושקאר הנגנים תועים בנסיון למכור

את המוזיקה של רג’יסטאן

אבודים ומפוצלים בין ההגנה של הקאסטה משכבר

מה שהוא לכאורה לא מעמד

הנציח את המעמד לתוך מהויות חדשות

והקפיטליזם חומה וגם התיירים

כולם רוצים את מיץ הפירות

מי מבין שהמוזיקה הזאת היא מיץ החיים

עסיס הכתבים הקדושים

המדבר הרוח והגמלים

שותים את המיץ ומתלוננים על הרמאנאטה קולה הוא צורם

צורכים את הודו המופשטת מתושביה העתיקים

שהיה להם יעוד מלבד לספק תיירים

והודו המופשטת מרוחניותה גם היא רעה לזמרים

מדוע אתם לא מתקלחים

שואלים השוטרים

איננו מוזמנים יותר לחתונות ולא לנשפים

בכל שולטים החשמלים החדשים

אותם חשמלים שבאמצעותם הם אופים את הלחמים הלא טריים

כך מסבירים לי הזמרים הנודדים

במקום שהיינו שרים

הפכנו לקבצנים

הדהרמה מחייבת אותנו לשיר

מהי הודו בלי שירת האלים

מה אנחנו המזרחים בישראל בלי הקול הגולה

אני חושבת ועצובה שותם איתם את הצאי המתוק החריף

ועוד ישראלי עובר ובועט יאללה תפסיק ליילל הוא אומר בעברית

כן שדה הקרב שעליו מספרת הגיטא הקדושה הוא רק משתנה

עכשו הוא עובר באמצע הלב

בין מזרח ומערב

בליבי השבור כל כך