(a break factory – near Mahadav Besi) שירת העבדים – מאהדאב בסי, נפאל

באפיק הנהר שיבש

מתו כל המלים אין יותר דגים

הנהר הפך מכרה בוץ

 

אנו עכשו יוצרים אבנים

אילמים שכחנו מלים

בקושי ניגון להחזקת הקצב

ורק עובדים ואין כל עצב

 

אנו מלבנים לבנים תפוס את הבוץ

מגבלים מתוך  הבוץ הרטוב ידיך זריזות

מקבעים את הבוץ בתבנית  שמש את כה אכזרית

מחתימים את הסימן של הפירמה בעל הבית תמכור

מטביעים על כל לבנה סימן  למה לא גם לנו בגב אות קלון

בתוך הנהר המת נולדות אבנים למה לא גם מהן חולבים קצת חיים

 

מוטבע בנו גזר הדין גזר היותנו אדם

היותנו דייג שנפל מראש ההר

 

החתמה, מכאן הכל כבר מהיר דפוק בשוט הכה בחמור תרוץ העגלה

נצלים  בשמש, לפחות נשתעשע

שעת צהריים רעבים

במקום מרק כוס תה עם קצת חטיפים

אתה מצלם אותי תן סוכריה

מובלים לשריפה

מתקררים מתייבשים

מובלים החוצה לבנות בתים כאן כבר יבוא לנו אוטו

לא די בעגלה

כדי להיות שפה

פשוט ניקבר בתוך האדמה או שנישרף שוב לנהר

כמו שבאנו אבנים פשוטות מהנהר

זמננו תם

 

אי שם בתוכה הנשמה זוכרת את הימים שבהם היתה

גם דג גם דייג גם מים

 שלושה שהם אחד

 

היודע הידוע והידיעה

האוהב האהוב והאהבה

 

 אבל אז הנשמה נופלת כמו דייג

אל תוך אפיק שיבש

והגוף הוא אבן סרבנית

לבנה שלא מתלבנת

עוד ועוד הטבעות

 

במקום שהייתי דג אני עבד.

במקום שהייתי דייג אני עבד.

במקום שהייתי מים אני עבד.

 

כל מלה מוטבעת חותם,

כל מלה דג מת

כל מלה אבן

מנסים להקים בית

אך לפעמים רק קיר

ולפעמים תקווה למים לרגע של מים

 

במקום שהייתי עבד אני דג

במקום שהייתי עבד אני דייג

במקום שהייתי עבד אני מים

 

אני דג אני דייג אני מים

 

והייתי רוצה לומר אהבה ולשתוק אהבה

 

אני דג אני דייג אני מים

חביבה פדיה