זכרון השבר הכפול וקינת שיר השירים: אבא קובנר ומיקיס תיאודוראקיס
דוגמה קלאסית למידה שבה הדור הראשון הוא מרדני אבל גם מלא בשפות שונות ושבה הפריצה האסטתית של סוגי שפות מובילה את הזיכרון הארוך היא כמובן השיר "אחות קטנה" של אבא קובנר. זוהי פואמה מדהימה ביותר שקשה להקיפה, שכן היא בנויה כמעין רסיסים שעובדים בצורה מאוד חזקה על הזיכרון של תקופת ההסתרות מהנאצים. ברקע - שאיננו מובן מהשירים עצמם, אך מתבהר במידה מסוימת במחקריה של דינה פורת - נחשף סיפור מאוד משמעותי על קבוצת פרטיזנים המגיעה לאיזשהו מנזר מושלג, ומקבלים סיוע מאם המנזר. וברמה הפואטית, כשאבא קובנר כבר נמצא בארץ, הוא יוצר את המצב - המדומיין אך הפרדגימטי לגורל העם יהודי בכלל ככנסת - בו ארוסתו שנשארה בגטו ונספתה - ניסתה כביכול גם היא להגיע למנזר הזה. וכך הפואמה צוברת את המשמעויות של הקונקרטי והסימבולי, מתקשרת למערכת הקונוטציות שקיימות במסגרת היהודית לאחות או לאחות קטנה, וגם לכלה ולשיר השירים. וכל האובדן, כל מערכת המטאפורות שפועלת בשיר השירים, כל המערכת של הארוס והטרגדיה, הופכת כאן לדבר מאוד קונקרטי, לקינה.
Posted in
הוגש ע"י חביבה פדיה ביום ו', 09/25/2009 - 09:16.