האתר מיועד להביא במרוכז את עבודותיה של חביבה פדיה במחקר בשירה ובהגות; להציג אומנים חדשים בתחום השירה הספרות והאומנויות החזותיות (שמציגים שילובים ומרקמים מעניינים של יהדות, ישראליות ומזרחיות); לכונן דיון על באר שבע והדרום; לכונן בהדרגה פורומים של דיון לימודי בנושאים של יהדות אומנות מזרח ומערב; לאפשר לוח מודעות בעניין לימודי היהדות בארץ ובעולם; לאפשר לציבור של מתעניינים לשאול את חביבה פדיה שאלות בתחום רחב של נושאים, ולהציג את התשובות במרוכז.
חביבה פדיה מרבה לכתוב בנושאים הקשורים למדעי היהדות, מחשבת הדת והאסתטיקה של הדת, היא מסאית, מבקרת תרבות ומשוררת. משמשת כפרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון, ועמיתה בכירה במכון ון ליר. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, שבו גם לימדה בעבר. חביבה פדיה עוסקת בסוגיות חתך הקשורות בתולדות הדת והתרבות היהודית. העמידה פרדיגמות חדשות בחקר המיסטיקה, כמו למשל בתחום הראייה והשמיעה ובתחום המיסטיקה האינטרוברטית והאקסטרוברטית ובתחום דת וכלכלה. סוגיות עיקריות שהיא נדרשת אליהן במחקריה הן ראייה ושמיעה, זמן ומקום; מרכז ופריפריה; משיחיות; שאלות של שפה ולשון, ריטואל.
פירסמה שלושה ספרי מחקר. ספרי המחקר עוסקים בדמויותיהם של ר' יצחק סגי נהור זקן המקובלים ובנו של הראב"ד מפוסקייר שפעלו בפרובנס של המאה הי"ב, ובדמות הרמב"ן (ספרד המאה הי"ג) ספר מחקר נוסף נוגע בשאלות של ראייה ודימוי חזותי במיסטיקה היהודית (המראה והדיבור). כמו כן פירסמה מאמרים רבים שהאחרונים שבהם עוסקים הרבה בחסידות. ובנושא החסידות היא מכינה כרגע ספר חדש לדפוס.
פירסמה שלושה ספרי שירה: "מתיבה סתומה" (1996), "מוצא הנפש" (2002) ו"דיו אדם" (2009).
חביבה פדיה היא גם חוקרת ספרות ושירה וכותבת מסות עקרוניות בביקורת תרבות; לאחרונה ניסחה מניפסט פואטי עקרוני ("הגיע הזמן לומר אני אחרת בשירה העברית", חלק א וחלק ב). במחקרים אלה היא משלבת פרספקטיבה כוללת על סוגיות של מזרח ומערב מתוך התחשבות הן במגמות, בהלכי רוח ובדחפים רוחניים, הן בכוחות חברתיים. במסגרת זו היא עוסקת במיוחד בסוגיות של אורבניזם והגירה בשפה בתודעה ובחברה. כותבת גם מסות בתחום האומנות והתיאטרון. הקימה את אנסמבל היונה להחייאתה של מוזיקה ליטורגית ומיסטית מן המזרח ואת עמותת "רשימו: סביבה רוחנית וחומרית" – עמותה לקידום יהדות ואמנות, תרבות וחינוך בפריפריה.