חביבה פדיה
מבוקשת רוח הקדים היבשה. מבוקשת רוח הלילה הקרה צלולה.
מבוקשת לעיר בהינומה של לחות מתקתקה חנוקה. חבוקה.
עיר מתעוררת בבקר. לועה מהביל. מפהקת.
רכבת המתכת האדומה חלודה מקשקשת
שאריות הים המלוח מובלות לשריפה
קורבן הזבל מוגש עם לילה עם הטביעה במזרונים ובכרים
גלונים של אקונומיקה, בשעה בה פיות החולמים פעורים בתשוקה,
נשפכים לבריכות האידוי כדי לרכך את הצחנה בעוד החולמים יונקים ירח
המוזג לתוכם בעדינות את שביל החלב המטשטש את להב האש של היום הער
אם יתהפכו קרביה יזנק לאוויר קיא ענן צהוב גופרתיני
קרום כבד אוטם פני הבריכה. לשון המראות שלה בלועה בתוכה מחרחרת חולה
מחשבת סיכויי פריחה שלא ניתנו לה: לא רצפת זכוכית ולא ראי כסף. לא כיפת תכלת ולא
שתי שמשות. לא שני אבני כדכוד ולא שני עולמות. היא בריכה שלא הרה.
שמש לילות שדופים מגיחה, קרה, מחליפה משמרת. מוסיפה להלעיט בצהוב הצהוב הזה
את התושבים הנדחים המשלמים במועד את האגרה. טמונים כולם בעריסה כמו פרח שמנסה לנשום בתוך האריזה. זה מר כל הצהוב הזה וצורב הריח המלוח שבא עם הרוח
אבל מבחר של ממתיקים מלאכותיים יוגש בבקר עם העיתונים
עיר מדבר וים של סוכר