מלים לזכרה של עפרה חזה מאת מאיר בוזגלו
המפגש שלי עם עופרה חזה היה כאשר שמעתי את השיר "געגועים" – "יום יום אני תוהה... אבל אני מקום רחוק". הרדיו-טראנזיסטור בבית הורי לפני היציאה לבית הספר. הייתי כבן חמש עשרה ועופרה ז"ל בת שבע עשרה. והגבתי כל כך חזק שבקושי הצלחתי ללכת לבית ספר. מה זה היה? יעברו שנים רבות עד שזה יתבהר.
אחר השיר אפשר לראות סיפור של חיפושי דרך, שבו נרקמים חייה של עופרה ויעודה. סדנת תיאטרון שכונת התקווה, אחר כך סיפור של נערה שהגיעה משום מקום והצליחה להשתלב בזמר הישראלי, צביקה פיק אם אינני טועה כתב את שיר הפריחה, תרצה טיפשי תרצה שמח, אבל מטרים עוצמה, שתצא מאוחר יותר בשירו "פריחה שם יפה" של סמי שלום שיטרית... אבל עדיין לא ממש רואים אותה, אחרי כך, העימות בין מעריצי עופרה ומעריצי ירדנה ארזי, זה היה הנוסח ישראלי לתחרות בין קליף רי'צארד לאלביס וכמובן האירוויזיון.
הכל יפה מקסים וקרוב לא מרוחק, אחווה פשוטה משפחה, ועם בדידות מוזרה, שביה כפולה ומכופלת.
לאחר מכן, היא מתחברת דווקא לעולם ממנו באה, העולם התימני עם הרוחניות האדירה והאינטנסיבית שהוא מביא, מאות על מאות שנים, של נאמנות של המתנה, של תקווה מסורה.
ואז "גלבי", ו"אם ננעלו דלתי נדיבים דלתי מרום לא ננעלו", והמשיכה היפה "אל חי".
מכאן מגיעה ההכרה בעולם, יותר ממה שהיא פורצת לעולם העולם מגיע אליה ומגלה אותה. הלוואי כך יגלה את האוצרות שיש לעם היהודי. הזוהר לא מגיע מתוך ישראל אלא מתוך העולם, והיא נאהבת, מייק ג'אגר מזמין אותה למסיבה, מייקל ג'קסון מזמין אותה לסיבוב הופעות והיא דוחה. שלום חנוך, אביב גפן ועוד ניסו לעשות קריירה בחו"ל, ולא יצא מזה כלום, פשוט כלום. אז זו שבקושי זזה על הבמה, עוקפת את כולם בסיבוב.
השירות למדינת ישראל שהיא עושה הוא לא יאומן, שווה מליארדים רבים. היא נולדה בישראל היא מספרת, בשכונת התקווה. בפשטות, בלי רצון לפרק שיח.
ואז היא מצליחה להיכנס לאירופה....וכובשת.
ואז מגלה אותה העולם הערבי, היא שרה שיר שלום, סלאם, ראו את ההתאהבות של הקהל הערבי בה!!! הכנסו ליו-טיוב, היא פשוט שיגעה אותם, ראו את התגובות בערבית לשיריה, ועדיין בתמימות, עם חיבור ואהבה, למשפחה, ועם קשר ברור וטבעי כל כך לעדה למורשתה. לא בשביל להקניט אותה פשטות שבה לקחה עופרה את הבמה היא הפשטות שבה יש להביא את העולם של יהודי המזרח לשותפות מליאה כאן.
אחד הכתבים תיאר את התגובה בארץ " לא ספרו אותה"... בצלאל אלוני סיים את הראיון עם רשת בית שהקדיש מעט מן הזמן לעופרה והביא אחריה כבר מישהו אחר בין לבין מה שנקרא... והוא בצלאל סיים ואמר במרירות "עד לשנה הבאה". כך ההגמוניה הצרה והאבודה מסתגרת בגיטו שלה
אחד המראויינים בתוכנית הטלויזיה לזכרה בערוץ 10 לא זוכר את שמו, זה שיש לנו אותו בכוכב נולד, אמר "הנה מישהי שמגיעה משום מקום ומצליחה לעשות את זה" או מילים אחרות ברוח זו. ובכן, יקירי, היא לא באה משום מקום, אתה והחברים שלך שמתם אותה שם, ושמתם את החברים שלכם במקום אחר. אף אחד לא נמצא מטבעו בשכונת התקווה בירוחם. (ולעמוס עוז, באשדוד, בקרית ים, בבית שאן ופה ושם בארץ ישראל יש עושר רוחני וכוחות לא פחות טובים מעמק יזרעאל!).
עופרה הצליחה בכך שהיא שינתה יעד, מדישדוש בביצה שיעד לה גורלה, חינוכה, לבקיעה שלא תיאמן. היא הצליחה לשנות את הסיפור שלה מסיפור של ויכוח על מקומה מול ירדנה ארזי (האהובה בדרכה), מן הנסיון הנואש של ישראל להיכלל באירוויזיון המטופש ליצוג בין לאומי טבעי שלא היה כדוגמתו של מי שנמצא כאן. היא לא עשתה את זה בכוונה, אלא לגמרי בלי כוונה, ומכאן האמת שבזה. עופרה ושכמותה צריכות להיות נוכחים יותר, לא בגלל שמראיין נחמד הציע לכלול אותם, אלא בגלל שחבויה בה הבטחה ותקווה שאיננו מוצאים בשיח הקיים, בשומרי הסף הקיימים, ובאתוס שהיה עד עכשיו. באחד הראיונות שביקשו ממני להביא מוזיקה כבקשתי להשמעה ברדיו הבאתי עמי מוואל יפהפה של משה חבושה לרשת בית, שומר הסף שם ששמו שמור עימדי הצליח למנוע את השמעת השיר, למרות שזו היתה תוכנית כבקשתך, (אכן אני זוכר אותו אומר לאחד השדרנים שגילה עניין בשיר "יש כמו זה בלי סוף במחנה יהודה, מה אתה מתלהב?"). הודות לעופרה ושכמותה אפשר להבין את המוגבלות של השיח הלאומי הצר שהוא צר מלהכיל את הבטחה שיש בתושבי הארץ ובמורשתם לעתידו של העם והמדינה.
קיראו בבקשה לזכרה את השיר הזה שהושר ב- 1974, האם משהו הגיח אלי מן העבר ומן העתיד של עופרה וכישף אותי?
געגועים
עופרה חזה
מילים: בצלאל אלוני
לחן: אביהו מדינה
קיים ביצוע נוסף לשיר זה
יום יום אני תוהה
אם כל שייכותי
צומחת ממקומי
יום יום אני תוהה
אם זהו חלומי
אם זהו רצוני
לתעות בתוך, לתעות בתוך הסבך
אשר כמו פיתוי רועד מול מעוני
אשר כמו פיתוי רועד, רועד מול מעוני
אבל אני ממקום רחוק
ממקום רחוק
אבל אני ממקום רחוק
ממקום רחוק
יום יום אני תוהה
אם כל חלומותי
יבנו לי מקום
יום יום אני תוהה
אם כל שאיפותיי
יהיו רק כחלום
אשר תמיד, תמיד עם בוא האור
בוכה בי רק העצב והזכרון
בוכה בי רק העצב והזכרון
כי אני ממקום אחר
ממקום אחר
כי אני ממקום אחר
ממקום אחר